יום שני, 19 באוקטובר 2015

כניסה לתפיסה חדשה של מציאות

האנושות היום נמצאת במשבר. אנחנו קוראים לזה בשמות שונים, חסכוניים, פיננסיים, פוליטיים, חברתיים המשבר האחר שלנו, אבל בעצם זה נראה כאילו יום אחד התעוררנו על כוכב אחר שבו כל מה שאמור לעבוד באופן שונה בהשוואה לאיך הם עשו לפני. כל המוסדות, המערכות אנחנו בעצמנו נבנו פתאום התחלנו להתמוטט, חמקנו מבין אצבעותינו.
אותו התופעות שקורה במדע, כמו גם, פיסיקאים כבר יכולים לתאר, למדוד מציאות הקוונטית סביבנו, אבל עדיין הם לא יכולים לחדור אותו או באמת לחקור אותו, ולהחיל אותו על הרב לייטמן החיים שלנו, כי אין להם תאימות מלאה עם מציאות.
למען אמת אנחנו נמצאים במשבר של תפיסה. עד כה חשבנו שכל המציאות סובבת סביב בני אדם, אנחנו נמצאים מחוץ למערכת אם הטבע ויכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. עכשיו אנחנו מתחילים להבין שהמערכת האנושית המלאכותית שלנו היא בקנה אחד עם המערכת הטבעית העצומה סביבנו. גם אנחנו מתחילים להבין שהמערכת סביבנו לא הולכת לשנות את החוקים והפעלתה מחייבים גם לנו. אז זה מיכאל לייטמן הוא חיוני לנו להיות דומה, מותאם לזה.
הגעה השתוות צורה עם "מערכת קוונטית" משולבת באופן מלא סביבנו מחייבת שינוי יסודי בתפיסת מציאות שלנו. כדי להיכנס למערכת ללא פגיעה, עיוות זה היינו צריך לצאת תפיסה מרוכזת בעצמו הסובייקטיבית,. היום אנחנו כמו משקיפים סגורים בקופסות קטנות, סובייקטיבי שחורים עם חמישה פתחים קטנים לתחושה, כל מה שאנחנו לטעום דרך חמשת פתחים אלה אנו לעכל, לחשב בתוך בניין תמונה מוגבלת מאוד, הסובייקטיבית של מציאות.
אם היינו יכול לצאת תיבות אלה אנחנו יכולים להתחיל לתפוס את המציאות הכוללת, ללא תשלום של האני שלנו, ללא המסננים סובייקטיבי, האגואיסטיים שלנו. כדי להגיע למצב שאנחנו צריכים "מעבדה" מיוחדת, מעגל הדדי, קבוצה שבה אנשים התאספו למטרה ספציפית זו להתחיל לעבוד הדדי יחד. המטרה שלהם היא קבלה לעם לקחת על חוות הדעת של אחרים במקום משלהם, דיון בנושאים שונים, פתרון בעיות שונות עד באמצעות מאמציהם בהדרגה הם נכנסים מרחב הדדי, "עצמי פחות" מהמקום שבי-כאילו דרך שער - הם יכולים להתחיל אובייקטיבי התבוננות מציאות.
היום אנחנו מוכנים לעשות קפיצה כזאת מהפכנית.

חופש אישי במערכת הדדית

היום רוב האנשים יסכימו שאנחנו חיים בחברה אנושית בעולם מחוברת ותלוי זה בזה. הם אפילו מסכימים כי בתאוריה משלימה שיתוף פעולה הדדי הוא סביר יותר כדי לפתור בעיות גלובליות מאשר הפרט, הגישה הרגילה, חישוב העצמי. אבל עדיין בפועל אנחנו תמיד לעצור קצרים של פעולה קולקטיבית והדדית כזה מחשש לאבד את האינדיבידואליות שלנו, ייחודו וחופש.
אבל מיכאל לייטמן מסביר שיש לנו ממה לפחד. אחד לא צריך לוותר על אינדיבידואליות, חופש כדי להתחבר לאחרים באופן הדדי משלים. אנחנו אוכלים יש להתעלות מעל מחסום פסיכולוגי.
לכל שינוי אנשים צריכים מוטיבציה. מוטיבציה יכולה לבוא בצורה חיובית ושלילית. היום יש לנו את שניהם. דרך עוד יותר בעיות העמקה ואנשי משבר העולמי לכאורה בלתי פתירים רואים, מרגישים שללא הדדי עובד יחד אנחנו לא יכולים להצליח, וכנראה יצטרכו. ומצד שני בתכנית חינוך תוכננה בקפידה והוצאה להורג אנחנו יכולים בקלות להראות לאנשים דרך תוצאות מדעיות, דוגמאות חיים אמיתיים ותרגילים מעשיים כיצד שיתוף פעולה הדדי כזה יכול לשפר את חייהם האישיים.
אחרי הכל במערכת גלובלית, אינטגרלית השגשוג והרווחה של הפרט קשור באופן ישיר לשגשוג ורווחה של קולקטיבי. עם אנשי הגישה המעשיים הנכונים יכול כמעט מייד מרגיש שדרך קבלה לעם סביבה הדדית אחראית ותומכת לשפר את חייהם והם בקלות יכולים לפתור בעיות בלתי פתירות בעבר. כתוצאה מכך אנשים ישמחו להצטרף במאז שהם רואים איך את ההון האישי שלהם לשפר, איך את איכות חייהם עלתה.
מאוחר יותר כפי שהם מבינים שזה הקשרים ההדדיים, ערבות הדדיות חדשות זו היא ששיפרה את חייהם הם יתחילו להעריך הדדיות, האיכות של נתינה אלטרואיסטית זה לזה לשם הרב לייטמן עצמו, ללא התלות במדינותיהם האישיות. אז הם הופכים מסוגלים לפעול, קיימים אנוכיים, מעל אינטרס אישי, חישובים אישיים. זה כאשר אנשים להשיג חופש אמיתי וייחוד, קיום חסר תקדים בעבר, איכותי יותר.